צבי אינפלד

"ספר לדרך טעמי המצוות", ולא - "ספר טעמי המצוות". והיינו שמגמת החיבור הנוכחי היא לנסות לברר בס"ד את הדרכים השונות בהבנת טעמי המצוות. והנה מקובל להעמיד את גישת הרמב"ם - ובית מדרשו לעומת גישת המהר"ל - ובית מדרשו, ולקבוע שהראשונה יסודה בפילוסופיה השכלתנית ואילו האחרונה – בתורת הנסתר. נכון שהגות המהר"ל היא כולה על פי "דרך האמת", אולם מוצדק לומר שדרך הרמב"ם היא יותר מורכבת היות שגם במשנתו משתלבים "תַּפּוּחֵי זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף" כך שהשכלתני והטרנסצנדנטלי, הנגלה והנסתר משלימים זה את זה בצורה ההדוקה ביותר.

ברור אמנם שגישת הרמב"ם אינה כגישת המהר"ל, ולכן השתדלנו בס"ד לבסס שלעומת הרמב"ם המייחס למצוות ערך מוסרי – אנושי, קובע המהר"ל שאין המצווה זולת "שכל אלהי", וזה לרבות המצוות, כדוגמת כיבוד אב ואם, המתחייבות מצד השכל האנושי.